תנ"ך על הפרק - שיר השירים ב - שושנת העמקים

תנ"ך על הפרק

שיר השירים ב

792 / 929
היום

הפרק

אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שֽׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּעֽוֹרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כָּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת מֵצִ֖יץ מִן־הַֽחֲרַכִּֽים׃עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃כִּֽי־הִנֵּ֥ההסתוהַסְּתָ֖יועָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃הַתְּאֵנָה֙ חָֽנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִילכילָ֛ךְרַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ הַשְׁמִיעִ֖ינִי אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃אֶֽחֱזוּ־לָ֙נוּ֙ שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

כשושנה וגו'. משיב הוא יתברך ואומר גם שכדברך כן היה שאליך תייחס עון אשמת העגל לא תכבד אשמתך כי הלא התערבת במצרים ותלמד מעשיהם והוא מאמרם ז"ל שאמר מרע"ה להקב"ה כאשר נעשה העגל ההוא למה הדבר דומה לחכם שעשה את בנו בשם והניחו בשוק של זונות והוא נער כי אז הנערות והילדות עשם את שלו והשוק את שלו ואין על הנער עון אשמה כן אתה ה' את ישראל שהוא נער בעבודת ה' בתת אותם בין המצרים מקום מלא גלולים כו' וזה יאמר פה כשושנה בין החוחים וכו' כי כאשר השושנה הגדלה בין החוחים אם תראנה מלאה חזזית ונרמסת ונקובה אין להטיל ולייחס פגמה אל עצמה לומר כי רע איכותה כי אין זה לה רק מרוע חברתה כי החוחים רמסוה והעלו בה חזזית ומהם דבקה בה הרעה כן היתה רעייתי בין הבנות כי מרעת חברת המצריים והנלוים שם אליהם כערב רב היו למודי הרע לעשות אלילים אלמים הכל כמנהג המדינה אשר גדלו בה כלומר כי לולא החוחים ההם כשרונך הי' רב אז מעתה אבל איך אחיש לגאלך עד מלאת סאת כשרונך: כתפוח כו' משיב' כנסת ישראל ואומרת הנני מודה כי כדברך ה' כן הוא כי ביציאת מצרים הייתי טובה וראוי מעתה אמנם עשה נא שאלתי ובקשתי להביא אלינו הטוב והמקוו' מטעם אחר הלא הוא על סבלנו היסורין והגלות עד מאוד ואמור לצרותינו די ושמחנו כימות עניתנו כי הלא כתפוח כו' והוא כי הנה היושב בצלו ית' בימי הגלות החיל הזה בערך היושב בצל א' מהשרים הנה הוא כהפרש שבין איש היושב תחת התפוח אשר אין באילנות בלתי מיצל כמוהו ובין הבדי' השמש יכה על ראש היושב תחתיו ועל כרעיו ועל קרבו ויצר לו מה שאין כן האיש היושב תחת אילן סרק אשר לו צל עב מאד כי הלא בצלו יחי' שלאנן ושלו לא יכנו שרב ושמש והיה כי יאמר היושב תחת אילן הסרק מעצי היער אל אשר תחת התפוח אמור נא מה לך אצל צל התפוח כי יומם השמש יככה וירח בלילה ובצלו תהי' סר וזעף וטוב לשבת על פנת צל עץ היער ואז ינוח לך כמוני היום הלא יענה אשר תחת התפוח ואמור יאמר טוב לי כי עוניתי בשמש נגדי תחת התפוח כי הנה ימים באים ויוצא פרי תפוחים נחמדים ויצא הפסדי בשכרי ומה גם כי תפוחים יהנו גם אל פנימיתי והשמש לא יצר רק חוצה לי אך אתה אשר בחרת לשבת תחת עץ מעצי היער הן אמת כי כעת משרב ושמש תנצל אך לא תקוה לאכול מפריו כי איננו ובבוא הסתיו עליהו יבול וצלו גם הוא איננו ומה גם עתה לאכול מפריו כי פרי בל יעשה כן כדבר הזה יקרנו אנחנו בני ישראל לגבי שרים והוא כי גם בצלו יתברך יחיו כל העולמות וצאצאיה' הלא אנחנו בייחוד בני ישראל כי נתונים נתונים אנחנו בגלות כי צורנו מכרנו וה' הסגירנו והנה לא יבצר מהיותו יתברך מצל עלינו תמיד אך הוא כצל התפוח שאיננו צל עב ובין הבדים ישלח לנו צרות ויסורי הגלו' כשמש נגדנו אמנם היושב תחת צל אחד מהשרים הלא יהי' בטוח מהכות בו שמש הצרות ויהי שלו בביתו ורענן בהיכלו והנה באמור איש מהם אל בני ישראל מה לכם תדכאו עצמכם בתורת ה' ובצלו תחיו תחת מלך ושרים ולא בחרת' שבת תחת אחד מהשרים ואז ינוח לכם הלא יענה איש הישראלי ואמור יאמר הלא בחרתי הסתופף בצלו יתברך בגלות הזה אשר לא יאהל עלי כצל עב למרק חלאתנו ולטהרנו מדור באהלי צל שר משרים כי הלא לעתיד אטעם מצוף דבש האושר הגדול המקוו' מה שאין כן היושב תחת א' השרים כי גם שכעת יצל ויאהל עליו לא ייחל אושר לעתיד ומה גם כי גם לא יאהיל רק בחייו ולפעמים לא בכלם כי בפקוד ה' על צבא המרום וכשל עוזר ויכול עזור וז"א כתפוח בעצי היער כן דודי ית' בין הבנים הם השרים כי הוא ית' איננו מצל עלינו כעת בצל עב רק כצל התפוח והשרים הם מצלים בעצם כעצי היער ואני בצלו של דודי עם שהשמש מכה בי חמדתי וישבתי למה כי פריו מתוק לחכי הוא האושר המקוו' כלומר ולכן עשה נא ה' למען זאת כי סבלנו שבת תחת צל תפוח בייסורין רבים ע"כ הטעימנו מן הפרי הטוב שהוא שאלתנו ובקשתנו וש"ת היכן הטעמנו פריו העתיד שאמרנו ופריו מתוק לחכי והלא עין לא ראתה כו' הנה מאמת טעמתי ממנו כי הלא הביאני אל בית היין הוא סיני ושם טעמתי נשיקות פיו פנים בפנים ויערב לי עד מאד ומתקו לי מאמריו ועודני עומד בחשק ההוא וש"ת איך מתקו לי דברותיו והלא לולי כפה עלי ההר כגיגית לא קבלתי' ואיך ערבו לי ע"כ אמר ודגלו עלי אהבה לומר מה שהוצרך לשום דגלו עלי כלוכד עיר לא משנאתנו את תורתו ית' חלילה רק מפאת אהבה והוא מאמרם ז"ל בתנחומא פרשת נח כי לא מאנו לקבל התורה שבע"פ כ"א שבכתב כי כונת ישראל לא היתה רק מאהבתם את ה' באומרם מי יעצור כח לעמוד בכל דקדוקי תורה שבע"פ ולמה נשגה תמיד ע"כ אמרו כי טוב להם בתורה שבכתב לבדה נמצא כי מפאת אהבה היתה זאת להם. וז"א ודגלו עלי אהבה: או יאמר ראה נא גודל חסדו ית' כי לא די שהקדימני בסיני כ"א שאחרי כן לא המתין עד בואי מעצמי רק יצא לקראתי כחתן היוצא לקראת כלה כמאמר' ז"ל על פסו' ויוצא משה את העם לקראת האלהים וזה יאמר הביאני כו' כי הוא יתברך הביאני אל הר סיני שהוא בית היין לרוותנו מיין הרקח ולא עוד כי אם שגם שאז קבלנו אלהותו ומלכותו עלינו וידמה למלך המולך על גוי או ממלכה והרים דגלו עלינו לא עשה כמלך כי במולכו הי' על העם דגל המורה גבורה ורוגז להטיל מורא אך הוא ית' עם היו' לפניו ארבע דגלי מרכבה של אהב' ושל גבורה של רחמי' ושל מלכו' לא הרים אז עלי דגל גבורם או מלכות רק של אהבה כי חפץ חסד הוא עלינו וזהו ודגלו עלי אהבה: או יאמר כמאז"ל כי בראות ישראל בסיני מרכבת מלאכיו ית' עשויים ארבע דגלי' התאוו תאו' מי יתן והי' הוא ית' עושה מרכבה ממנו בארבע דגלים ומילא יתברך תאוותם ויחלקם לארבע דגלים דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן כו' ועל פי דרכנו יאמר ראו נא איך פריו מתוק לחכי כי הלא הביאני אל בית היין ורווני מיין תורתו וכל כך חשקה נפשי בו שדגלו עלי אהבה שדגלו אשר לו יתברך ארבע מחנות שכינה בארבע דגלי' שתהי' עלי היתה אהב' תמיד שאהבתי יהיה לי כן שתשר' עלי שכינה כמאמר רז"ל ואין זה רק לטעו' תמיד מפריו וש"ת כי א"כ איפה איך געלה נפשי בשמוע מפיו תורה ואומרה דבר אתה עמנו וכו' ואל ידבר עמנו אלהי' כי הלא סמכוני באשישות וכו' שהיה מאמרי ואמרי דבר אתה וכו' לא משנאתי לנשיקות פיהו חלילה אך אדרבה מטעם כי חולת אהבה אני והוא בשום שכל אל אומרו ונשמע' שהוא מיותר אך יאמר דבר עתה עמנו וש"ת כי בדברך עמנו לא ישמע קולך לכל ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל לא כן הוא כ"א ונשמע' והוא כנודע כי לא קול משה לבדו היה רק קול ה' היו שומעים מתוך קול משה וזהו משה ידבר והאלהי' יעננו בקול כי קולו של משה היה כלבוש אל קולו יתברך וזהו מאמר' ז"ל שהיה הקב"ה מיטטרון למשה וכן אומר שהיה משה כשליח צבור והוא יתברך כמו סניף אליו וזהו ונשמע' כלומר באופן שנשמע' שלא ימיש קולו יתברך מתוך קולך באופן שנשמעה ולא נשלול רק שאל ידבר עמנו אלהים כלומר ממנו ואלינו בלי אמצעי פן נמות ובכן אומרו ואל ידבר וכו' אינו מיותר וזה יאמר פה סמכוני באשישות כי אהבתי יין דברות פיו יתברך אך בקשתי סמך לקבלו והוא שלא אקבל היין משולל מלבוש רק מתוך אשישה כענין קול ה' מתוך קול משה. שיהיה זה שמח לי וגם רפדוני בתפוחי' כאשר נפשו יצאה בדברו שיבא ריח שדה תפוחי' מתוך ג"ע ליישב נפשותם בשובו בקרב' כמאמר ז"ל שע"י כן שבו אל קרבם לא היה זה רק מחמת כי חולת אהבה אני כי חוליי היה מרוב אהבתי את אדוני ית' ואת מתק פרי פיו כי ע"כ יראתי פן תמשך נפשי אחריו וישארו כל גויותנו בלי נשמות וא"כ אדרבא משם ראיה כי פריו מתוק לחכי וע"כ שאלתי על העתיד כי יזדכך חומרי ואקבלנו: או יאמר בשום שכל והבין במקראות שמפסוק כתפוח כו' שלא לנוכח. אך יהיה כי בראות כנסת ישראל שעדיין יש שהות בגלות על העדר הכנתנו שתשובתו יתברך אליה הפכה פניה כלפי בנות ירושלי' אשר לפניה כמדובר הם הבבלים הגולי' אותם ואומרי' הלא ראיתם כי הוא יתברך מייחל עד נשוב עדיו ומעכבנ' בידכ' אל יעלה על רוחכם שנפשנו קצה בגלות כי לא כן הוא רק שעם היות כי כתפוח בעצי היער כן דודי בן הבני' כמדובר בדרך הקודם עם כל זה בצלו הבלתי מיצל לי כעת חמדתי וישבתי לסבול הכאת שמש השעבו' למה כי פריו הוא אושר העתיד לתת לנו מתוק לחכי ולולא הצער הלזה לא נאכל ממנו כי ע"כ אבינו אברהם מכרנו וה' הסגירנו כנודע ואל יעלה על רוחכם געלה נפשו בנו ושמנו תחתיכם כי לא כן הוא כ"א הביאני אל בית היין מקום אשר הדיחנו שמה הוא בית היין והדין והרוגז כי הוא כמשל היין ולא רחק ממני חלילה כ"א דגלו עלי כי שכינה בארבע מחנות דגליה עלי במקום הגולה כמאמר הכתוב ואני בתוך הגולה כמאמרם ז"ל בספר הזהר כי על כן היתה מראו' יחזקאל וספרו כל אשר ראה למען השיב לב ישראל כי עלה על רוחם כי עזבם ה ע"כ הודיעם יחזקאל הנביא בבבל כי שם נגלה אליו האלהים בכל חיות הקדש וארבע מחנות שכינה ואז ידעו כל ישראל כי גלו לבבל שכינה עמהם וזהו ודגלו עלי ואין זה רק אהבה כי גם שמפני חטאינו גלינו מארצנו אהבתו אותנו לא זזה ממקומה ע"כ אוחילה לכם בנות ירושלים אל תשקוני מיין שכרות שעבודכם בעיני גם שהביאני הוא ית' אצליכם המתייחסי' אל בית היין רק סמכוני באשישות שיהיה הרוגז והצרה מלובשת כיין הנתון תוך אשישות ואחר השקותכם אותי מיין הצרה תנו ריוח בינה לשאחריה והטיבו לי בדבר מה להפיג יין הצרה שעברה וזהו רפדוני בתפוחים כנודע מספר הזוהר כי תפוחי' מפיגי היין והטעם הוא כי הלא חולת אהבה אני כי אשר החלני הוא יתברך ויתנני בידכם לא משנאתו אותנו היה רק אדרבה מחמת אהבה לבלתי נירש גיהנם כנודע ואף גם עתה לא הרפ' ידו ממני רק שמאל דוחה וימין מקרבת וזהו שמאלו תחת לראשי שהוא שמאל דוחה ואעפ"כ וימינו תחבקני כי בכמה דברים הוא יתברך מטיב אותנו בתוך הצרות וטעמו וראו מה מתוק מדבש אומרו לראשי ולא אמר ראשי והוא כי גם הצרה בעת דחיית השמאל הוא הטבה כהקזת הרופא את החולה ששופך דמו להנאתו ולטובתו כן ממרק חלאת היצר הרע והוא ענין פסוק כי הוא יכאיב ויחבש וכו' כי בעת הכאיבו יחבש וזה יאמר תחת לראשי כלומר שמאלו הוא לי כהסיבת שמאל שהיא תחת לראשי כלומר לתועלת הראש ולתומכה כענין שבתך ומשענתך כי שבט היסורין הוא משענת לראש וזולת זה וימינו וכו' כי ימין מקרבת כמדובר ועד"ז אחשוב הוא כוונת רז"ל גם שהוא בענין אחר והנה כי אמרו במדרש שמאלי תחת לראשי אלו לוחות ראשונות וימינו תחבקני אלו לוחות אחרונות ע"כ. והלא יקשה כלפי לייא יכנה את הראשונות לשמאל ואת השניות לימין ונהפוך הוא כי הלא רבה קדושת הראשונות מהאחרונות. אך יאמר כי הוא יתברך עם שגרמנו אבדן ראשונות וידחה הוא יתברך אותם מאתנו בהפריח האותות כמאמרם ז"ל כי ראה משה אותיות פורחות וע"כ שיברם ואמר לו הוא יתברך יישר כחך ששיברת עם כל זה לא היתה דחייתו יתברך אותנו דחיה גמורה כי הלא אחרי כן צוה למשה על השניות אך אין זה רק שהיתה שמאל דוחה בענין סילוק הראשונו' וימין מקרבת באחרונו' וזהו שמאלו וכו' אלו לוחות ראשונות כי בהם היתה שמאל דוחה וימינו וכו' כי מהם היתה ימין מקרבת: השבעתי אתכם וכו' בשומעו יתברך דברי כנסת ישראל אל הבבלים הם בנות ירושלים בל יכבידו עול צרות הגלות בא גם היא ית' והשביעם על הדבר וכן ארז"ל שהשביע ה' את הבבלים בל יכבידו עולם על ישראל ובמה השביע' בצבאות הם צבאות של מעלה. והנה כמו זר נחשב לפי פשוטו ידבר על צבא השמים ומה גם בהסמכו אל אילות השדה לכן אחשוב כי צבאות ואילות השדה הם משל אל הקצים כמאמר ספר הזוהר במקומות רבים כי יש קצים הרבה והוא בלי ספק באחישנה אך אם לא זכו שהוא בעתה קץ אחד הוא בלבד והנה בקצי' הממהרים יש ממהרים יותר מזולתם וסוג הא' ידמו אל צבאות וסוג הב' אל אילות השדה והנה אם נזכה להגאל באלה טרם העת הקצוב בעתה לא יבצר לאחד משתי סבות או מרוב חפצנו לאהבה את ה' ולשוב עדיו כאומרם ז"ל זכו אחישנה לא זכו בעתה או למה שיכבידו הצרות כל כך עלינו בקרב ימי' שמרוב הצרות כחבלי יולדה נתעורר ונשוב ונגאל: ובזה נבא אל התכת כפל תעירו ותעוררו והוא כי אומר הוא ית' השבעתי אתכם אומות בנות ירושלים על איזה דבר השבעתי בצבאות או באילות השדה הם שני סוגי קצים הממהרי' אלו יתר מאלו ואל הממהרי' המשילו' לצבאות והשני הממהרי' ביותר המשילם לאילות השדה ומה הוא השבועה אם תעירו בהצרכם את בני יותר מדאי שעל ידי כן תעירום לאהב' אותי ולשוב וזהו בסוג האחד מהשתים הנזכר שהוא בצבאות או אם תעוררו בהכביד ביותר שעי"כ תעוררו להביא את הסוג השני שהוא כאילו' שהוא בהתעוררות היותר ממהר את האהבה לאהבה את ה' ולהשיבם עדיו מיד וש"ת הלא טוב להם הוא שנעורר אהבתם אותך קל מהר' לז"א עד שתחפץ כי הקצים של אחישנה לא אבחר בהיותם מחמת רוב צרה רק מחמת חפץ מאליה' וזה עד שתחפץ כנסת ישראל להתעורר מאליה כי אין ראוי להכביד בצרות על העדר תשובה עד עת קץ האחרון שהוא בעתה כי אז הם חבלי משיח כי אם לא אז אימתי יאריך להם והקץ בא: קול דודי כו' משיבה כנסת ישראל עוד ואומרת קול וכו' לומר הלא שמעתם את קול ה' אומר שני דברים אחד שאל תמהרו את הקץ עד שתחפץ שנית שקצי המהירות הם דומים לצבאות או לאילות השדה על האחד אמר אל יעלה על רוחכם שמבלי אין חפץ לפניו למהר גאולתנו יאמר כן כי הלא קול דודי ומאמרו תמיד בתורתו ועל יד נביאיו באשר יצונו למהר תשובתנו הלא הוא כי הנה זה בא כאלו כבר מוכן ומזומן לפניו לגאלנו כי קרוב' ישועתו לבא וצדקתו להגלות כענין היום אם בקולו תשמעו והוא כי גם בשובנו אין אנו כדאים לכל הטוב ההוא מצד עצמנו כי הלא אחרנו הרבה אך הנה הוא מדלג על זכות ההרים הם האבות מקפץ על הגבעות הן האמהות ועל הב' שדימה הקצין המוקדמין לצבאות ואילות נקבות בלתי קלה המרוצה כזכרים דעו איפה כי הוא יתברך אומר מעט ועשה הרבה וז"א קול דודי שהוא דבורו היא דמיון אל הנקבות אך הנה באמת כי דומה דודי לצבי הזכר או לעופר האילים שהוא בחור הממהר יותר וש"ת אם כן איפה למה איחר עד עתה אל תתמה על החפץ כי מה שהנה זה עומד על משמרתו ולא מדלג או פוסע לבא לגאלנו הוא אחר כתלנו כי הלא עונותינו הם מבדילים ככותל ומחיצ' של ברזל והוא ית' מיחל עד נאביד ונהרוס כתלנו זה ע"י תשובה ואחר סמוך יהי עמנו ויגאלנו והראיה כי הלא גם עתה טרם הרוס הכותל ההוא לא ירפנו כ"א תמיד מציץ מן החלונות הנעשות בו ע"י קצת מישראל השבים עד ה' משגיח מן החרכים הנעשים ע"י אלו מצות הנעשו' בישראל כי משם יורק וישתלשל השפע להיטיב עלינו לפרקים אך האושר הרב המקוו' הלא לא ייחל רק עד יערה עלינו רוח קדוש' תשוב' כוללת לנתוש ולנתוץ כותל עונותינו אז פתוח נפתח בה הרבה פתחים לרוח' כי עד כה אין בו רק חלונות שקופי' בלבד או מציץ כו' על צדיקים שהם כמרכב' בהסמוך נשמתם אל שורש' הדבק' בשכינה וכל אלו כחלון פתוח בכותל הכולל לכל העם ואשר אין צדקתם רב ליפתח גדר חלונות ויהי גדר חרכים. או שיעור הענין אם הוא אחר כתלנו איזה הדרך יבא שפע מאתו יתברך להיטיב אלינו ככל הטובה אשר לא יחסר גם עתה יום ויום שאלמלא כן מה יעשה טלה בין זאבים לז"א אל תתמה על החפץ כי הלא הוא מציץ כו' משגיח כו' ככל הכתוב. או שיעור שני הכתיבים קול דודי האומר בצבאות או באילות השדה שהם נקבות שמורה שאין חפצו יתברך במהירות נמרץ כי ע"כ ידמה את הקצים הממהרים למרוצת הנקבות ולא זכרים הוא כאשר הנה זה בא מדלג בזכות ההרים הם האבות או מקפץ על זכות האמהות כי קצר מצע זכותנו כי לא מחפצנו שבנו רק ע"י כובד הגלות יותר מדאי ועל כן צריך שיתוף זכותם אך לפי האמת אם נזכה דומה דודי לצבי כו' כמדובר למעלה: או יאמר דומה דודי לצבי כמשז"ל. כי האיל הוא חסיד ומרחם כאשר נזכיר מאמר' ז"ל בסמוך ונבא אל הענין אמר דומה דודי לצבי למהירתו או לעופר האילים לרחמנותו כנודע מרז"ל כי הוא חסיד שבחיות וע"י ירוחמו כולם מן השמים והראיה שלא עזבנו כי הלא הנה זה עומד אחר כתלנו כי לא זזה שכינה מכותל מערבי כמאמרם ז"ל ולא עוד כי אם גם בארצות אויבינו המיוחדים לשרי מעלה גם שם השפיע בנו בייחוד על ידם כענין התפללי בשלום העיר הזאת כי בשלומה יהי' לכם שלום כי בארצות אויבינו מלחם שפע יורק על יד שר צלם נאכל אגבן וזהו משגיח מן החלונות והוא במה שאחשוב כוונו רז"ל בב"ר באומרם שאמר הוא יתברך לאברהם לך לך מארצך עד שאת' מאיר לפני מן החלון בא והאיר לפני בא"י שהוא אצלי עד שאתה בזכותך מוריד שפע דרך חלון הוא על יד השר השורר בארצך בא והאיר לפני בא"י דרך שער השמים פתוח לרוח' הרי ייחסו את השרים לחלונות וזה יאמר משגיח מן החלונתו מציץ מן החרכים הם השרים קטני הגדר מהקודמים. או יאמר לא עזבנו אלהינו ונקוה לו כי הלא גם בגלו' החיל הזה דומה דודי לצבי כו' והוא כי גם בהעוותנו לא ימיש הוא ית' מהיות עינו בנו והוא כי הנה אמרו רז"ל במדרש חזית להשיב על מאמר הכתוב עיני ה' אל צדיקים להפרש מאמרו במקום אחר עין ה' אל יראיו כי כשישראל עושים רצונו של מקום עיני לשון רבים וכשאין עושים כו' עין אחד בלבד אל יראיו ופירושו אצלי כי כשעושין רצונו של מקום משגיח בנו בין בעין מדת רחמים בין בעין מדת הדין אך כשאין עושין רצונו של מקום לא יבצר מלהטיב את יראיו בעין מדת רחמים אך לא גם במדת הדין לאשמת העם על שאין הדור ראוי שאין עושים רצונו של מקום עוד ידענו מרז"ל כי זולת היות עינו ית' אלינו ולא ירפנו ג"כ לפעמים מרחם על עולמו על בני אדם בזכות הבהמות כאשר סיפרו בב"ר מעשה של אלכסנדרוס באפריק' ואמרו שזהו מאמר הכתוב אדם ובהמה תושיע ה' אדם בזכות בהמה כאשר הזכרנו מאמר' למעלה זה יתכן הוא ענין הכתו' בהזכיר מאמר' ז"ל על פסוק כאיל תערוג כו' כי כשהוא יתברך יעצר את השמים ולא יהיה מטר ילכו כל החיות אל האיל שהוא חסיד שבחיו' ויתחננו לפניו יבקש מים ואז חופר ברגלו בקרקע ונועץ קרניו וצועק במר רוחו והוא יתברך מוציא מים רבים וירוה צמאונם והנה אין ספק כי גם שבזכות בהמה שיבקשו מים יתן הוא ית' מים לא יבצר כי רבים מעמי הארץ יהנו וישתו מהמים ההם נמצא כי אדם בזכות בהמה נושעים וזה יהיה מאמר הכתוב והוא במה שידענו ממדת הצבי שישן בעין אחת פתוח' כאשר סיפרו רז"ל וזה יאמר דומה דודי יתברך לצבי כי גם כשהוא ישן עינו אחת פתוחה כן היא יתברך גם בעת שאין אנו עושים רצונו של מקום שאז מתייחס היא יתברך לישן כד"א עורה למה תישן י"י לא יבצר מהיות עינו אחד של רחמים פתוחה כאשר כתבנו מרז"ל על עין י"י אל יראיו ולא בלבד לבל יצר לנו כי אם גם להיטיב לפעמים גם שאין אנו ראויים עושה בזכות בהמה וזהו או לעופר האילים כי כאשר עופר האילים בשביל בהמה יצעק בשבילם כמשז"ל שלא יבקש רחמים כ"א על צרת הבהמות שמתקבצות אצלו כך לפעמים יעשה הוא יתברך כן לרחם בשביל בהמה וזה הוא בהיותו עומד אחר כתלנו היא כותל עונותינו אך בהיות צדיקים שאין הכותל שלימה כי בה ארובות נפתחו הלא יעשה למענם כי ישגיח מן החלונות שפותחים הצדיקים ומציץ מן החרכים הקטנים הם תינוקות של בית רבן: ענה דודי כו' אחר אומרו כי ממהר האלהי' את הקץ ודומה לצבי כו' גם של האומות לא דימה הקיצין רק לצבאות ואילות נקבות באה ותאמר הלא תאמרו אם כן איפה למה זה בדברו אלינו למה לא אמר בצבאים או אילי השדה דעו איפה כי הנה ענה דודי ואמר לי אין העיכוב מצדי כי הנני בא אך את המעכבת בשוכבך על מטת המשובה כי קומי לך ושובה אלי ולכי לך אל המקום אשר בחר ה' ולא תירא מהרודים בך כלום ועל כן לא הזכרתי להן מהירות נמרץ כי לא בטחתי בבחירתך תמה' תחוש לשיב אלי ולא אמצא בדאי חלילה: או שעור הענין והוא סמיכות יותר צדק שאחר אמור כנסת ישראל שאלתה מה' ישקה מנשיקו' פיהו וסיפר' לאחרים חיבתו יתברך אליה למהר לגאלה ראתה כי הלא יאמרו לה א"כ איפה מדוע לא עשה שאלתך ולא השיב על תוכחתך בבקשך ממנו ישקך מנשיקות פיהו הנה מה שענה דודי ואמר לי היא קומי לך כלומר כל ישעי וכל חפץ לגאלך אך צריך יהיה ההתעוררות ממך תחלה שתבואו ליטהר וזהו קומי לך מעצמך כו' ואח"כ אסייעך אנכי כי בא ליטהר כו' ואל תשית לב אל קץ הימין אם ארוך הוא כי הנה הסתו עבר וכו' והוא כי כאשר הסתו כולל ששה חדשים ולא יהיה מטר בכולן רק לפרקי' כן קץ שם היא יתברך וגבול לגלות החיל הזה אשר לא בכל המשך הזמן ידחקו הצרו' רק לפעמים ולפרקי' על כן ידמה המשך הגלות לסתיו עתות הצרות שבו לגשם שוטף ואמר הנה אם תשוב ותקומי לך העלה על לבך כאלו הגשם חלף הלך לו והסתו עבר וגם שלא חלף בפועל הלא הלך לו שהוא כאלו הוייתו נצב אלא שהלך לו כי בשובך עד ה' לא יביט היא יתברך אל הקצבה רק יוליך הכל מלפניך כאלו עבר וחלף ולא יחשב כמו זר בעיניך דבר הגאולה כי הלא אין כל חדש ע"ד מאמר ז"ל במדרש קהלת כי הוא יתברך לבל יהי' כמו זר נחשב ענין תחיית המתים הראה הוא יתברך כן על יד אליהו ואלישע ויחזקאל כן ע"ד זה יאמר הנה הנצנים הם שני המשיחים כבר נראו בארץ משיח בן יוסף ומשיח בן דוד והוא מאמר תנא דבי אליהו אותו הנער שהחייתי משיח בן אפרים הוא ורמז רמזתי לעולם שאני אבא תחלה ואח"כ יבא הוא ובזה יובן אצלי מאמר' רז"ל שאמר יונה ללויתן אני עתיד לחלקך לצדיקים לעתיד לבא שהנה ראוי לדעת למה זה יתחלק על ידו מעל יד זולתו שיאמר על זה אשר נדרתי אשלמה אך הוא כי יונה היא הנער שהחי' אליהו והוא משיח בן אפרים וכבר נראה בארץ וכן משיח בן דוד נראה בעת החרבן כמאמרם ז"ל באיכה רבתי שנולד בעת החורבן ואחר ימים שנראה נתכסה וזהו נראה בארץ הנה כי אין כל חדש וגם אין צריך ליחל עד המלאה סאתם כי עת הזמיר הגיע שהוא ל' כריתה וזמור כפרש"י ואין מעכבי רק עונותיכם וגם קול התור הוא אליהו תייר מן התרי' את הארץ בימי יהושע הלא נשמע בארצנו על יד הנביא כדבר שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא: או שעור הענין ראו נא איך ממהר האלהים לעשות הדבר כי הלא מאז טרם בא הקץ הקדים להצמיח הגאולה כי הנצני' כבר נראו בארץ על דרך הכתיב לעיל: התאנה חנטה וכו' הלא אמרתי לך קימי לך כו' והלא תתעצלי באומריך כי אחרי היותך משוללת עזר בלתי אם התשובה כאמור כי הלא צריך תשובה יתירה ומי יעצר כח לעשותה כי הלא הנה עמך שתי סמיכות גדולות אשר היו לך מעיר לעזור עזור רב אחת שלשים צדיקים אשר לא יעדרו מכל דור ודור כמאמרם ז"ל כמנין יהי"ה זרעך שנית תינוקת של בית רבן שגם הם לא יחסרון מכל דור ודור ועל הא' אמר התאנה חנטה פגיה והיא כי הצדיקים הצומחים בישראל יתייחסו לתאנים החונטים ויוצאים בתאנה כמארז"ל בב"ר פמ"ח על פסוק כבכירה בתאנה בראשיתה וזהו התאנה היא גזע ישראל חנטה פגיה בלי ספק שאין לך דור שתמנע חניטת' ממנו וגם הגפני' סמדר כי גם לא יעדרו מגפני כרם ה' צבאות בית ישראל שהסמדר הם התינוקות יתנו ריח תורה בבית רבן לכן על יד שתי סמוכות אלו קימי לך בתשובה רעיתי ע"י הצדיקי' הנז' הנקראי' אחי ורעי על שהוא יתברך ברא העולם והם מקיימין אותו שהם כשותפים ורעים וזהו רעיתי וגם יפתי ע"י התינוקות של ב"ר ולכי לך מהגלות ואם לא תקדים התשובה לצרה בעצם ותצער בחבלי משיח לבא בנקרות צורים להטמן מפני חמת המציקי' אותך דעי איפה כ"א אז תהיה יונתי עומדת בנסיון שלא תמירני באלהי מפני חמת המציק בהיותך בצער בחבלי משיח בחגוי הסלע אל תתיאש מן הרחמי' כי הלא קרובה ישועתי לבא ולהעלותך מן הצרה ההיא אל מעלה גדולה עד מאד כאלו תציי' היות' במקום אשר תסתר סולם מוצב ארצה עליון ונורא ואתה נסתר תחת המדרגה שעוד מעט אם יעיף עיניו המציק ממך ועומדת יהיו רגלך במדרגה עולה במעלות ושמע בקולי איעצך ומהרה חושה ועלה ואל תאחר בצער ההוא ועצתי היא אל תצעק על שברך בלי תשובה ושברון לב תחלה על כל אשר חטאת על הנפש כ"א כה תעשה למה שעדין טומאת שרץ עונותיך בידך לא תערב שועתך לפני אך תחלה הראיני את מראיך והוא כי כל איש ישר' יש לו צלם אלהים על פניו כי אם שבהעוותו משנה פניו ועל כן כי יפגוש דוב באיש או ארי ונמר המת ימיתנו ולא יתקיים בו ומוראכ' וחתכם יהיה על כל חית וכו' כי משחת מאיש מראהו כי לא בצלם יתהלך ע"כ צלמו יבזה כי נמשל כבהמו' נדמה בעיניו ויהיה לברות לו משא"כ בצדיק כדניאל בגובא דאריותא ויוסף בבור נחשים כי לא השחיתו צלמם אמנם בשוב רשע מרשעתו ישוב מראהו הטוב ויתקן צלם אלהים על פניו כאשר טרם יחטא וזה יאמר הראיני תחלה את מראיך האמיתי לאיש הישראלי ע"י תשובה ואח"כ השמיעיני את קולך ובקשי הצלה ממני כי הלא קולך ערב לפני כאשר מראך נאוה אך לא טרם תקנך מראך. או שעור הכתוב שמא תאמרו אחרי שובי ותקני מראה צלם אלהים בפני מה בצע אל התפלה כי תאמר אלי הראני את מראיך ואחרי כן השמיעני את קולך והלא לה' הישועה לראויי' אליה טרם יקראו ע"כ אמר מה שאמרתי שאחר שתראני את מראיך תשמיעני את קולך לא שבלעדי הקול לא אצילך על התשובה רק כי תאב אני ותערב לי תפלת הצדיקים כמאמרם ז"ל למה היו האמהות עקרו' מפני שמתאוה הקב"ה לתפלתן של צדיקים וזהו כי קולך ערב כאשר כבר מראך נאוה שנעשיתם צדיקים כי מתאוה הוא ית' לתפלתן ולא שמבלתי שועתם לא יצילם ממצוקותיהם אחר תשובה שלמה: אחזו לנו וגו' בהתימו לדבר דודה לה היא תשיב אמריה לו לאמר הלא אמרת דודי כי הלא לנו שתי זכיות גדולת יעזרוני בהתעוררות תשובה והם השלשי' צדיקים אשר בקרבנו בכל דור ודור וזכות תינוקות של בית רבן אך אתה דודי איכה נעשה וב' העמודים שהם התינוקות והצדיקים יעדרו ממנו כי הלא אחזו לנו שעלים קטנים הלא הם סוג עונו' קטנים שאדם דש בעקביו ולא יחשיבם לשוב מהם והן הם בעוכרינו לבטל זכות תינוקות של בית רבן כי הן הם המתחבלים כרמים בכלוי בנים חלילה וכרמנו סמדר שהוא בהיותם קטנים כי אז הם ערבים ומסתלקים בעון אבותם באופן שאחד מן הזכיות אשר חשבנו יהיה לנו מעיר לעזור שהוא זכות התינוקות גם אות' יכלו עונינו ואינם וגם הזכו' הראשון הוא הזכות השלשים צדיקים גם הם יספו יתמו קצתם מן בלהות אשמותינו כי הלא אם דודי לי ואני לו ולא יגעל בנו הלא היא מחמת היותו ית' רוע' בשושנים שהוא כי בהעוותנו להשיב אפו רואה איזה טוב מהצדיקים שבדור ומריח בו ונוטלו וזהו הרועים בשושנים כמאמרם ז"ל על פסוק דודי ירד לגנו זה העולם לרעות בגנים הם בתי כנסיות ובתי מדרשות וללקוט שושנים הם הצדיקים שמריח בו ולקטו לכפר על ישר' נמצא ששתי הזכיות אינם וא"כ על מה יש לנו להסמך ע"כ אבינו מרחם עשה למען שמך ועד שיפוח היו' הוא עת קץ וטרם ינוסו הצללי' אשר בצלם נחי' הם צל התינוקות שב"ר וצל השלשים צדיקים עד אשר לא יגרמו העונות העדרם סוב ולך לך מדרך זה אל דרך אחר' שלא תחזור אחר מסלול ודרך זכיותינו לרוץ עליהם כצבי וכאיל להשיב לנו בהם כ"א דמה לך דודי כלומר בשבילך וז"א דמה לך לצבי הממהר על הנוגע אליך או דמה לעופר האילים הממהר יותר ותהי' הריצה הגדולה על בחינה אחרת על הרי בתר הם אשר נאמר בהם ויבתר אותם בתוך הם הגגלה משולשת ואיל משולש ועז משולש ותור שהם הארבעה אשר בתר כי את הצפור לא בתר הוא הגוזל והוא מאז"ל כי הד' שבתר הם שהתעתדו למשול על ישראל כמבואר בדבריהם יחס כל אחד מהם אל הנמשל בו ובישרו שהצפור שהוא ישראל לא יכלה ע"כ יאמר שידמה לעופר האילים לרוץ על ההרים של בתר כלומר אם אין לנו זכיות לסמוך עליהם לרוץ לגאלינו לא תעשה למען הטיב אותנו כי אין אנו כדאי כי אם עשה למען אשמת הרי בתר כי הם היו כהרים עלינו ודמה לך לעופר האילים על ההרים ההם ולבתר אותם כי ראוים היו להתם ועל יד כן ייטב לנו ושיעור הכתוב אם אין לנו זכיות לעשות למעננו סוב מדרך זה ועשה על אחת משתי בחינות או למען שכינה וזהו דמי לך דודי לצבי או על בחינה שנית והיא על אשמת הגליות וזהו או לעופר וכו' לומר או דמה לעופר האילים הממהר יותר והוא על הרי בתר הם הרים הגבוהים אשר היו על עמך כי על בחינה זו תמהר כעופר האילים שהוא יותר מעל בחינת הנוגע אל השכינה לאשמת העם כנודע:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך